הוא: "ספק אותי! ספק אותי עכשיו!"
אני: "מה הלחץ? עוד מעט"
הוא: "ספק אותי, אני לא אעזוב אותך!"
אני: "תשמע, כרגע אני עסוק. אני עושה משהו חשוב"
הוא: "אעלק עסוק, הרי אתה יודע שאתה חושב עלי! רק עלי! בזה אתה עסוק!"
אני: "סאמק, אני שונא להודות שאתה צודק"
הוא: "אז יאללה, בוא נעשה את זה ביחד"
אני: "טוב יאללה בוא נגמור עם זה"
הסיפוק המיידי הוא יצור לא ידידותי
בא בעת בדידותי, לא עוזב, יושב לצידי ומהפנט אותי!
ותמיד בזמן הלא מתאים. למה סיפוק מידי לא יכול לבוא כשאני פנוי? למה לא כך אני בנוי? לכל המחשבות צריך לעשות פינוי כי המניאק עשה למוח שלי מנוי... זה הזוי!
וגם אחרי שהוא מסופק, הוא לא הופך להיות מאופק.
כמו רוצח סדרתי הוא חוזר שוב, ונוגס בשאריות הזמן הפנוי שכבר לא נשאר כמעט. בלאט! ואני אף פעם לא אומר בלאט...
אז תשמע טוב, תשמע לאט ותפנים. אתה אוהב שאני עושה לך נעים, אבל אני, אני כל כך רוצה אותך להרדים
להעלים, לקשור לחבל בנג'י לגרום לך לקפוץ ולשחרר את החבל כדי שתבין שאתה קושר אותי בחיים!
בגלל האדרנלין!
אז אולי תמות ממנת יתר כשתקפוץ, או מהאספלט, או מהאוטו שבדיוק יעבור מהר וידרוס אותך לאט. חשבת שתקפוץ מעל בריכה? טוב נו צחקתי, זאת הייתה בדיחה. נו, מה אתה בוכה לי כמו ילדה קטנה...
מה לעשות שאם אתה תקפוץ אתה תיקח אותי איתך... ואני ממש לא רוצה לפגוש את המדרכה.
בחייאת, תן לי לחיות. גם בלעדיך אני יכול להנות. אולי תתחלף עם אחיך, הוא עושה הרבה פחות בעיות.
סיפוק לטווח ארוך. זה שמגיע מלעשות דברים מועילים וגורם לאושר אמיתי בחיים. דבר מדהים.
בוא נעשה עיסקה: תעשו משמרות. יום לך ויום לו. למה לא?
מחר אתעורר איתו לידי ואספיק את הכל. אני הרי יודע שאני יכול!
